גיל המעבר

כשהזדקפתי כדי לנקות את האדים שהצטברו, מגף גברי מעור שחור, שמעולם לא ראיתי אותו נועל, השתקף במראה של חדר האמבטיה.  "תגיד לי, השתגעת ?" צעקתי.." זה מגף חדש? אין לך מגפים כאלה בחנות, ולמה זה פה,  במקלחת, עם כל הבוץ?  ובכלל, מה אתה צריך מגפיים, מתי זה רלוונטי לחיים שלך?".  הרמתי את קולי כדי שחיים ישמע את מפח הנפש בקול שלי וייתן לי קצת יחס….  "אני כבר לא יכולה עם הטמבל הזה" .. סיננתי לעצמי, … הוא עובד בקניון, איפה יש בוץ, בשלולית בחניון? שיהיה לו לבריאות…

עמדתי חצי עירומה בחדר האמבטיה, אחרי מקלחת חמה, עטופה במגבת ורודה קצרצרה שלא משאירה המון לדמיון. פתחתי את הצנצנת הכמעט גמורה ומרחתי קרם לחות עם הריח שהוא אוהב על השיער האדום החלק שלי. הוא נכנס בסערה, תופס בעלות על המצב, "אל תגעי בזה, זה לא שלי, גיורא הלווה לי, אמרתי לך שאני הולך איתו לרכב על הסוסים של אחיו, בפרדסיה".

"תרגיע… מי נוגע לך במגפיים.. מי ישמע.. רגע, אז עוד פעם אני לבד עם הילדים בסופ"ש? אולי חלאס? מה, כל סופ"ש עכשיו אותו הדבר? כבר נמאס לי מהמשבר גיל 40 שלך… אתה כבר בן 45… די כבר. ובכלל, חשבתי שניסע עם הילדים לחרמון… גם הם לא רואים אותך, אתה אבא שלהם, זה ממש לא בסדר… אתה לא בסדר, אני מרגישה לגמרי לבד בנישואים האלה…אני כבר על הקצה שלי כבר הרבה זמן, חיים!

"ח-גית" הוא צעק חזרה, מדגיש את הח התחילית כמו שאימא שלו קוראת לי כדי להקניט אותי, "מה את רוצה…רוצה לשגע אותי? דיברנו על זה,  אני צריך את הזמן הזה עם עצמי, עם גיורא, זה חשוב לי, אני עובד כמו חורני כל השבוע בחנות המזדיינת שאבא שלך הפיל עלי, אז אני צריך את זה,  זה מנקה לי את הראש ככה, וחוץ מזה, איזה חרמון בראש שלך, לא ירד שם שלג כבר חודש, בטח כבר אין שם אפילו קוביית קרח"  עיניו רשפו כשסיים לדבר ועבר לידי בדרך למגפיים, מתעלם לגמרי מהגוף הנשי הריחני והבשל שמולו, שעד לפני שהקטן הגיע, היה מטריף אותו לגמרי.  הוא לקח את המגפיים והניח על אדן החלון, "אל תגעי בזה, זה מתייבש" ויצא בסערה מהחדר ספוג האדים, טורק את הדלת בעצבים.

סאאמק… סיננתי לעצמי, זה מתחיל לעלות לי עד לפה… מילא שהוא לא שם לב לצבע שעשיתי אתמול, אבל יש לו פה פצצה שמשתוקקת אליו, וכלום, אני אשכרה שקופה, איך הוא מוותר על זה ככה בקלות.. … נתתי למגבת ליפול על הריצפה והישרתי מבט לדמות העגלגלה שהשתקפה במראה. עם היד דחפתי מעט את הבטן, מחזיקה את שרירי הבטן מתוחים… לא רע בשביל אישה אחרי 2 לידות… תיזכרי, את אישה… תזמני לחיים שלך את מה שאת רוצה…. נשמתי כמה נשימות עמוקות והצלחתי להירגע.  בחדר השינה הקטן לבשתי את הטריינינג האפור החדש שקניתי אחרי שסוף סוף ירדתי מתחת ל 80 קג והצלחתי להגיע למידה לארג'. קניתי אותו שבוע שעבר, היה 1 פלוס 1 בקניון,  והייתי צריכה לקנות לגדולה אחד, אז פרגנתי לעצמי… לא שזה עבר בקלות. הוא עובר על כל קניה, מוודא שזה הכרחי מאז המלחמה והסחורה לא זזה בחנות.

מאז שפוטרתי לפני 4 חודשים, יש לי עכשיו הרבה יותר זמן בבית, אז אני מתאמנת בבית בכל בוקר אחרי שהילדים עוזבים למסגרות, כי "אין כסף לשטויות עכשיו".  מדליקה יוטיוב בטלוויזיה בסלון ועושה פילאטיס. זה מחטב ועוזר לדיאטה. האמת, זה כבר תקופה ארוכה שלא טוב לנו ביחד.  משום מקום זה בא לנו, לא שהיה גן עדן לפני, אבל הסתדרנו, היתה אפילו אהבה, אבל אחרי שבא הקטן, ובמיוחד בשנה האחרונה, כנראה בגלל המיתון המרגיז הזה, והמלחמה, אני כבר לא באה לו טוב. לא מתקשר, אפילו הודעות הוא לא קורא,  חוזר הביתה בתשע, נותן נשיקה לקטן ונעלם למרתף. מזל שהוא צריך לישון, אחרת לא הייתי רואה אותו בכלל. מסתגר לתוך עצמו, לא משתף אותי בכלום, ממש רוח רפאים, שבאה, עושה קצת בלאגן ואז נעלמת כמו שבאה. הטונים הבוקר עלו לגובה חדש, זה כבר לא אותו חיים, אני לא יודעת מה הבעיה, אבל נראה לי שאני מאבדת אותו בסיבוב.

אימון תמיד עושה לי טוב, מצליח להרגיע אותי. החלטתי להיות נחמדה ולהביא לו אוכל ביתי לאכול בצהריים,  נשב מחוץ לחנות, מאחורי הקניון, אולי זה ירגיע אותו. דבר יוביל לדבר ואולי נמשיך לצימר ליד הקניון…כמו שהיינו עושים פעם…   הפשלתי שרוולים, חתכתי ירקות, והקפצתי אותם עם העוף ברוטב שהוא אוהב והאורז שקניתי מהבוכרי בשוק, ארזתי בקופסה מספיק בשביל שנינו, לקחתי צלחות וסכו"ם חד פעמי מהארוע של ראש השנה ושמתי בצידנית שיישאר חם. לבשתי את השימלה השחורה שלי, זו שלא עושה לי יותר מדי תחת, וברגע של שטות גם הורדתי את התחתונים… 

כשהגעתי לקניון הריק, המכונית שלו לא חנתה בחניה של החנות. מודאגת, עליתי לקומת המסחר, מטופפת במהירות על עקבים לא נוחים, סוחבת את האוכל שהבאתי, עוברת דרך מסדרונות מבריקים עם חנויות ריקות למחצה, וכשהגעתי לחנות, ראיתי רק את אדל, הסטודנטית הרזה שלקח לעזרה, מתאימה נעל ללקוחה שישבה על אחת הכיסאות. היא הרימה ראש כשהבחינה בי, "גם היום הוא לא הגיע, פתחתי את החנות לבד, והוא גם לא עונה לטלפון"… וחזרה לטפל בלקוחה.

איזה מבאס הבן זונה הזה… הרמתי את הטלפון וחייגתי אליו, זה עבר ישר לתא קולי. כוס אמא שלו, איפה הוא עכשיו, לא חבל על האוכל… שומעת, אמרתי לחגית, אני משאירה לו פה את האוכל, אם הוא לא בא תוך שעה, שימי במקרר, בסדר?


באזור התעשייה בסגולה, בבניין בטון חשוף שהבנייה שלו לעולם לא תסתיים, שני הבחורים הצעירים מאחורי הדלפק לקחו את הכסף מידו המושטת של גיורא ועזבו את החדר האפלולי. "עזוב, אני משלם כניסה היום, אתה שילמת שבוע שעבר…לא? שמה זה באמת היה פירסט קלאס, אה, מגניב טילים, אבל גם פה אתה תהנה"  חיים חייך במבוכה, מחזיר חזרה לכיס את ארנק העור עם חריטה של שתי אותיות ח, עם לב בוער ביניהם שנתנה לו אישתו ביום ההולדת ה- 45 שלו. "אל תפחד" המשיך גיורא, מניח יד מרגיעה על הכתף "זה מקום חדש, אבל אף אחד לא יודע מה הולך פה, אתה מוכן?"