דיסני
נויה כמעט והתעלפה אבל קול הצעקות החזיר אותה לפוקוס בשנייה. היא פקחה עיניים. ריח חריף של אספלט לוהט היכה בנחיריה. כשניסתה להרים את עצמה מהמדרכה, כאב חד פילח את צד ימין שלה. היא נהמה בכאב כבוש, מנסה להבין מה בדיוק קרה. הדבר האחרון שהיא זכרה היה שתמי נכנסה למונית ואז ? היא התחילה להסתכל סביבה, מנסה להתעלם מהכאבים שהרגישה בצוואר. היא היתה שרועה על המדרכה ליד תחנת האוטובוס, התיק שלה היה מאחוריה, הטלפון גם.
היא שלחה יד בניסיון להרים אותו, אבל הכאבים העזים גרמו לה לוותר באחת. הצעדים המהירים ששמעה שהגיעו מאחוריה התגברו, עד שתמי הגיעה אליה מתנשמת והתכופפה לעברה, מבט מודאג בעיניה.
"את בסדר? איזה דפוק השליח הזה, נכנס בך ב 80 קמ"ש, את בסדר מותק?" היא בחנה אותה, מעבירה עיניים מהירות על גופה החבול של החברה הכי טובה שלה, זו שהכירה בכיתה ד' בקרית חיים ושאותה הכניסה לחייה באהבה, כאילו הייתה האחות שכל כך רצתה ושאימא שלה כשלה פעם אחר פעם מלהביא לה.
בבדיקה מהירה היא הבחינה בחולצה הסתורה, ובשריטה המדממת שפעפעה דם אדמדם שהחל להיקוות על ברך ימין שלה והיכן שקודם היה גרביון אופנתי, עכשיו הופיעה רכבת ארוכה שחשפה את ברכה הלבנבנה. נויה הביטה בה, "אני בסדר, קצת כואבת לי הברך" לחשה. תמי הניחה יד רגועה על כתפה, והגישה לה את הטלפון והתיק.
לא רחוק ממנה, השליח בתכלת התרומם מהמדרכה שליד. במבט מפוחד הוא החל לחפש את האישה שבה פגע במהירות באופניו. כוס אימא של העיר הזאת, סינן בכעס, למה היא נכנסה לי לנתיב של האופניים…כל זה בגללה. בוא תהיה שליח, תעשה כמה שליחויות שמתאים לך… הוא נזכר בפרסומת שראה.. חיים בסרט מצויר אלה, לא אומרים לך שכדי להרוויח, צריך מינימום 3 שליחויות בשעה, מי יכול להספיק 3 בשעה בלי לפרוץ את החסימה של המהירות באופניים, ואז איזה מטומטמת מבת ים נכנסת לך בנתיב.. מבטו הצטלב עם מבטה של האישה הצעירה אותה הוא הטיח לקרקע בעוצמה כשניסה להתחמק כשפתחה את דלת המונית. עכשיו היא הייתה במרחק של חצי רחוב ממנו, שוכבת על צידה ולידה אישה נוספת. האישה הסתובבה לעברו וקלטה אותו.
היא התרוממה והחלה לצעוק משהו שהוא לא הצליח לשמוע, אבל הוא כבר היה בסיפור הזה, זה אפילו לא משנה אם הוא צודק, על המזל שלו בסוף יאשימו אותו בכל מקרה. הוא לא התכוון להישאר כדי לתת פרטים…פעם שעברה זה עלה לו כמעט 3,000 ש"ח… הוא צלע לעבר האופניים והרים אותם במהירות. הפיצה היתה עדיין בקופסה המרובעת, מוטחת הרחק ממנו. בתנועה אחת מהירה וכואבת, הוא הרים את הקופסה, תחב אותה בתיק השליחויות הממותג שלו, והחל במנוסתו.
"תעצרו אותו, הוא בורח, בן זונה…."
תמי התרוממה, מרימה את קולה. "נויה, תישארי פה, אל תזוזי, אני מזמינה אמבולנס."
כשהיא הגיעה בריצה למקום, השליח כבר היה הרחק קדימה. היא התקרבה עוד מספר צעדים וזיהתה משהו שהקפיץ לה את הדופק… על המדרכה הרטובה נח לו ארנק שחור… השליח לא הרגיש בחסרונו כשהחל במנוסתו.
תמי הרימה את הארנק בחיפזון ופתחה את הוולקרו, היא נברה במהירות בין קופסת ניירות הגלגול ומספר שטרות שנראו מזויפים, עד ששלפה בהקלה את תעודת הזהות הבלויה שהסתתרה לה.
תפסתי אותך… מר אברהם לוי. ת. זהות 032818234, נתראה בבית המשפט.