את צודקת
"את צודקת" פלטתי בסוף כבדרך אגב, "שוב" לחשתי לעצמי… מה הקטע עם זה שהן חייבות לצאת צודקות כל הזמן… "התמונה באמת לא מתאימה פה" אישרתי בקול רפה את מה שאמרה בחנות. מוזר, הייתי בטוח שזה לא יראה כזה נורא. מה עכשיו.. היא תשגע אותי עד שאני אחליף לה אותה עכשיו?
"אני עמוס בעבודה, זה יחכה ליום שני." הקדמתי תרופה למכה, והשפלתי את מבטי כשניסתה לדבר, יש לי מספיק על הראש גם ככה, להמשיך את הוויכוח עכשיו זה עוד חצי שעה של עצבים, ולמי יש כוח לזה. היא הנהנה בראשה ועזבה את חדר העבודה. "אני משאיר לך אותה תלויה בינתיים" אמרתי לחלל החדר הריק פתאום, שנשאר טעון עדיין באנרגיה של ריב שיכולתי למנוע אם רק הייתי מקשיב לה כבר בחנות, אבל משהו בהחלטיות שבה היא ביטלה אותי כשהראיתי לה את הציור היחידי שאליו התחברתי, צרם לי. שלא כמנהגי החלטתי להתעקש. בחירה טיפשית, מי שצריך לנהוג בפקקים חצי שעה לכל כיוון עכשיו זה אני. ומה זה בדיוק הפריע לי? התמונה שהיא בחרה באמת התאימה יותר.
למחרת בעבודה, באמצע עוד הצעת מחיר ארוכה עם אלף סעיפים, תהיתי ביני לבין עצמי מה גרם לי לאבד את זה אתמול ולהתעקש על משהו שאפילו לא איכפת לי ממנו בכלל. המוח שלי נדד לריב של אתמול. יש יותר טוב מוויז? אז שמתי וויז, אבל היא יודעת יותר טוב, ממשיכה לנווט. קח ימינה פה, יש שם תמיד פקקים, תן לו להשתלב, שיגעה אותי כל הדרך. וזה לא שהיא לא צדקה. צדקה כל הזמן, אבל בשלב מסוים אני כבר לא מקשיב. לא יעזור כלום, מזל שור, זה מגיע לבד, הסדין אדום. ההמשך היה כתוב מראש. כל מה שעשתה מאותו רגע, הכעיס אותי יותר ויותר, וכשהיא ניסתה שוב לעזור, ובחרה תמונה שהתאימה בול, החלטתי שהבחירה שלי לא פחות טובה, והתעקשתי, למרות שעמוק בפנים הרגשתי שזו טעות.
זה הטריד אותי עד שהחלטתי שאני חייב לנסות לפצח את זה. למה היא חייבת לצאת צודקת כל הזמן!? זה לא רק היא, אין אישה בעולם שלא אוהבת לשמוע את צמד המילים "את צודקת". זה כאילו שהן חיות עבור זה. יש אפילו איזה קבוצת פייסבוק נשכחת שקראו לה "הצודקת"… מסתבר שזה מכה כלל עולמית. בכלל, מכל אלפי המשפטים שנאמרים לנשים, "את צודקת" הוא המשפט השני שהן הכי הרבה אוהבות לשמוע. הראשון זה "אני אוהב אותך".
התחלתי לנסות ולמנות את הסיבות. הסיבה שנראתה לי הכי חשובה היא הוולידציה עצמה. נשים הרי חוות הקטנה מתמדת, במקום העבודה, בסופר, בדרכים… ובצורה די מפתיעה, לא רק מגברים, זה בוודאי משפיע לרעה על הביטחון העצמי שלהן…הרי כשמכונית נתקעת באמצע הדרך רוב הנשים ישר יאשימו את הנהגת שבמכונית, עוד לפני שעברו וראו שזה נהג בכלל. אז כנראה שכשאישה שומעת "את צודקת" – היא אוטומטית זוכה לשמוע שקיומה מוצדק, היא לא האישה הקטנה שאפשר למסמס את דבריה כפי שעשו דורות של גברים בימי קדם, דבריה חשובים ונחשבים. ביני לבין עצמי, מניתי עוד די הרבה סיבות. "את צודקת" מאשר שיש לך כבוד עבורה, שדעתה נחשבת, נספרת, נראית, שאתה מבין אותה וסומך עליה.
זו לא הבעיה. למה כואב לי להודות ש"היא צודקת"? אולי זה מפריע לי כי זה בא על חשבוני? חשבתי לעצמי. הרי אם היא צודקת… אני טועה. ומי אוהב לצאת טועה? אף אחד, אף פעם. וזה לא שיש לי בעיה להודות בטעויות שלי, אבל במחול המשותף הזה בין גבר ואישה, הניצחונות האלה משחקים תפקיד, ובגלל זה כנראה זה מרגיש לי שזה יותר מלהיות צודקת ולקבל קרדיט. היא מחפשת להיות כל הזמן צודקת, בצורה אקטיבית לגמרי, מחפשת את ההזדמנות הנכונה, זו שבסופה היא תזכה לשמוע את זוג המילים האהוב. זה כאילו שאם אני אצא צודק, חס וחלילה, ולו פעם אחת, עולמה יתמוטט ויקרוס פנימה, משאיר אותה חשופה, פגיעה, בוויכוח הבא שיבוא. ואז אט אט הרגשתי שאולי הגעתי להבנה? … אולי היא נהנית לשמוע את זה מסיבה אחת בלבד. כשהיא צודקת, היא חסרת תחליף, מקומה בשרשרת המזון נשאר יציב, אין חשש שיחליפו אותה.
כנראה שלמרות הכל, גם במקרה הזה, היא שוב צודקת, היא חסרת תחליף עבורי, אבל מצד שני, יש מצב שאני טועה לחשוב שזה כל כך פשוט.