צרצרים

אורות המכונית הבהיקו בחשכת הלילה, מאירים לשנייה את הדרך שהתעקלה לפתע בחדות וגרמה למכונית לפספס את הסיבוב לחלוטין. הגלגל הימני הקידמי היכה בחוזקה במדרכה, השאיר שובל שחור של גומי שרוף על אבן השפה, ושלח את המכונית לסחרור לא מבוקר. אבני חצץ קטנות שנחו על הכביש הישן, קיבלו חיים משל עצמן כשצמיג המכונית הרים אותן משלוות הלילה ונזרקו לכל עבר, חותכות לגזרים את הפרח הצהוב הבודד שהצליח ללבלב כנגד כל הסיכויים בסביבת האספלט העוינת. המכונית הקטנה ניסתה להשיב לעצמה מידה מסוימת של שליטה, אבל הגלגל הישן שהתפוצץ לפתע בקול גדול, גרם לה להיזרק לתוך התמרור שעמד בצד הדרך, זה שמזהיר את הנהגים מהעיקול החד שלפניהם.  התמרור התקפל פנימה מעוצמת הפגיעה, מנפץ תחילה את פנסי המכונית ואז את שמשת המכונית והטיח אותה בעוצמה לכיוון התעלה שבצד. המכונית לבסוף האטה, מתגלגלת לאיטה על גלגל המתכת העירום שנחשף. 

קולות התאונה הפרו את שלוות הלילה שמסביב, שולחים את חיות הלילה הקטנות במנוסה אל תוך היער העבות שהקיף את הדרך המבודדת. המכונית נעצרה לבסוף בתעלה והמנוע כבה מעצמו בנפיחה אחרונה. רק קולות הצרצרים הפרו עתה את חשכת הלילה. יושבי המכונית, גבר כבן 50 ואישה צעירה במדי צבא, נראו נסערים.

דלת הנוסע נפתחה לפתע בתנופה, והאישה הצעירה יצאה. חולצתה מבולגנת, כפתורה העליון פתוח. שיערה שהיה אסוף בקוקו, היה עכשיו פרוע. היא סידרה את כתפיית החזיה שנשרה אל מעבר לכתף, ומיהרה לצאת מהמכונית. התיק הקטן שנשאה על חיקה נפל מבלי משים אל שולי הכביש, מגיר את תכולתו כשהרוכסן נפרם לכל אורכו מעוצמת הנפילה, מעיף את הטלפון הנייד שלה למסע קצר וקטלני אל הקרקע האפלה. בחרדה, היא הרימה אותו בזריזות, הלמות ליבה עדיין מכות בהתרגשות, מקווה שאלוהי הסלולר יחוסו עליה הפעם, אבל פניה נחמצו כשראתה את הסדק העמוק שחצה כעת את המסך הכבוי לשניים. הדרך הצדדית המבודדת שבה נסעו הייתה חשוכה, והתקווה למצוא עזרה נראתה רחוקה מתמיד. 

דלת הנהג נפתחה לאיטה. מגף צבאי מהוסס חיפש אחיזה, עד שלבסוף נחת על קרקע יציבה, והגבר הצליח לצאת, מדדה לאיטו. הוא נשען על גב המכונית, נשימתו מהירה ושערו סתור, ידיו סגרו במהירות את קדמת מכנסיו.
היא החישה את צעדיה, עוקפת את המכונית ההרוסה, עד שהגיעה אליו.

"אתה בסדר בייבי?" שאלה בדאגה. הם התחבקו לכמה שניות. "אני בסדר מתוקה, לא קרה לי כלום.. רק הברך קצת כואבת.. איך את?". הוא שלח יד מהוססת וסידר את שיערה הפרוע, העביר אצבע על לחיה הסמוקות וסגר את כפתור חולצתה שנפרם, מקרב אותה אליו ומחבק אותה שוב בחוזקה.  

הוא דידה לאיטו לקדמת המכונית, סוקר בעיניו את הנזק… ידיו שחיפשו מבלי משים את הטלפון על גופו, מצאו אותו לבסוף זרוק על ריצפת המכונית. אור חיוור האיר את פניו כשהתחיל להקליד הודעה.
מספר שניות אחר כך, הוא הזדקף, מחפש אותה בעיניו.  "מותק… יש לנו את כל הלילה לחכות לגרר… אני רעב, רוצה להזמין פיצה?" 

היא צחקה בהקלה ומיהרה אליו, מנשקת אותו על שפתיו. "איפה אנחנו בכלל… בטח בייבי… אתה יודע איזה אני אוהבת… אבל עד שיגיע השליח, אפשר להמשיך את מה שהתחלנו?", היא קרצה, מסיתה את מבטה המפתה לכיוון הדלת האחורית של המכונית החבוטה.