דה-שבו

הגשם התחיל לרדת שוב. כמה טיפות נחתו לו על המצח והמשיכו במסעם הארוך אל האדמה הרטובה, משאירים שובל רטוב על זיפי הזקן האפור שהספיק לגדול בשבועיים האחרונים. הוא הרים את מבטו מעלה, העננים היו כבדים ומילאו את השמיים. מבלי משים, הוא נכנס לתוך שלולית שהייתה בדרכו, מתיז רסיסי בוץ לכל עבר.

דלת המכונית הישנה חרקה כשפתח אותה, והמכונית נאנקה תחת כובד משקלו כשהוא נאחז בגג כדי לנער את נעליו מהבוץ. חבל ללכלך את השטיחים, חשב לעצמו. רוח פרצים מילאה את הרכב והוא מיהר לטרוק את הדלת הדקה. החלון הישן כפול הזגוגיות כמעט התקפל פנימה, אבל משה שלח אצבע מהירה והצליח לעצור את הנפילה של החלון העליון. כשהזדקף במושב הקפיצי כדי להתחיל בנסיעה, המכונית התנדנדה, מרגישה כמו מלח שיכור על סירה ישנה. הוא הדליק את הרדיו הישן ושלח יד מנוסה אל עבר מפתח ההנעה. המנוע העתיק לקח את זמנו עד שנידלק, הסטרטר כמעט וויתר אבל לבסוף היא התעוררה לחיים.

שבת בבוקר, זה הזמן שלו ושלה. הדה-שבו הסגולה שלו, שקנה לפני 62 שנים. רכב אספנות הם קוראים לזה היום, הוא קורא לה בטי. בטי היתה איתו בכל המלחמות, נסעה (בקושי..) עד אילת, ומעולם לא שבקה חיים. המנוע כבר הספיק להתחמם, כל הנוריות כבר כבו, ועכשיו אפשר להתחיל את הנסיעה.  ידית ההילוכים בדה-שבו יוצאת ישירות לתוך אמצע המכונית, לפני שהיא מתעגלת כלפי מעלה. עיצוב מעלה גבות שהפתיע כשיצאה לראשונה, אבל זה עוד אחד מהמרכיבים המוזרים שיש למכונית הייחודית הזו להציע,  מרכיבים שכשהונדסו להם במקשה אחת, יצרו מכונית אלמותית שזכתה לאהבה בלתי מתפשרת שיש להרבה מהנהגים שזכו לנהוג בה. יש לה הרבה אישיות למכונית הצרפתית המצחיקה הזו.

הוא קבע עם חברי מועדון החמש בצומת גלילות. זו נסיעה של 10 דקות ברכב נורמלי, אבל בטי מעולם לא היתה נורמלית עבורו, וגם כשצמד הסוסים היה צעיר היא התקשתה להגיע למהירויות כאלה.. ובכלל, יורד גשם. הצמיגים הדקיקים שלה לא מספקים אחיזה אפילו בימים החמים של אוגוסט, כשהם כבר רכים מהחום של האספלט, אז בטח שלא עכשיו.. 

משה הקפיד להישאר בצד הימני של הדרך, רוב המכוניות עקפו אותו במילא, מתיזות רסיסים קטנים של בוץ ומים שהצטברו כבר על הכביש החדש. מדי פעם נהגים במכוניות חדישות היו מצביעים עליו, מפנים את תשומת ליבם של הילדים בכיסאות האחוריים, שהיו מרימים את עיניהם מהמסכים לשניה, מחייכים ומנופפים לשלום. הוא תמיד הקפיד לחייך ולנופף חזרה… 

את רואה רינה, הם מבינים מה זה מכונית… הוא אמר בהתלהבות, לא כמו הדרקס שעושים היום… ליסינג, שמיסינג… 3 שנים ויאללה, למכונית הבאה… עצב התגנב לקולו כשהוא הסתכל ימינה, לכיסא הריק עם הכרית הוורודה….  דמעה נקוותה בזווית עינו והחלה לרדת במורד פניו, אל עבר זיפי הזקן שכבר היו רטובים ממקודם.